<h1>ראב"ן שו"ת בסוף הספר</h1>
<h2>דף כז.</h2>
באתי לשאול לפניך מורי וקרובי אבן העזר. שופר שלנו נסדק מעט לצד הפה כאצבע אם אין מעכב את התקיעות אם הוא כשר או לאו, ותביניני משנת ראש השנה שופר שנסדק, מה קורא נסדק, רובו אבל מקצתו קרוי נקב, או אף מקצתו קורא נסדק. ונסדק עצמו ודבקו פסול, [אי] מה שדבקו [דוקא הוא] שפסול (דוקא על דבק) [משום שנעשה ע"י דבק] כמו שפירש רבינו שלמה ז"ל, אבל ע"י עצמו כגון שחממו ודבקו כשר או לא. ועוד תבינני הא דתנן נקב וסתמו אם מעכב את התקיעה פסול ואם לאו כשר, אם דוקא סתמו אם מעכב את התקיעה פסול אבל אם לא נסתם אפילו מעכב את התקיעה כשר או דינו כנסתם. (אף) [וגם] בפלוגתא דתנא קמא ורבי נתן בברייתא הלכה כמאן דתניא נקב וסתמו בין במינו בין שלא במינו פסול רבי נתן אומר במינו כשר שלא במינו פסול, במאי פליגי במעכב את התקיעה או בשאין מעכב, דמתניתין איכא לאוקמה בין במינו בין שלא במינו כתנא קמא ואיכא לאוקמי בשלא במינו כרבי נתן. וגם (כדפרש) [תפרש] להא דרבי יוחנן [דאמר] והוא דנשתייר רובו מכלל דשלא במינו אף ע"ג דנשתייר פסול איכא דמתני לה אסיפא [שלא] במינו פסול אמר רבי יוחנן והוא שנפחת רובו מכלל דבמינו אפילו נפחת רובו [כשר, ומה קורא נפחת רובו] במקום הנקב אע"ג דנפחת רוב הקיפו או קורא שניקב במקום שרוב השופר. בירושלמי שופר שנסדק ודבקו פסול למי נצרכה לרבי נתן דיבק שברי שופרות פסול עוד הוא לרבי נתן ניקב וסתמו ר' חייא בשם רבי יוחנן רבי נתן הוא דתניא ניקב וסתמו בין במינו בין שלא במינו אם מעכב את התקיעה פסול ואם לאו כשר רבי נתן אומר במינו כשר שלא במינו פסל ר' זעירא בשם (דמונא) [ר' מונא] והוא שסתמו הא לא סתמו כשר שכל הקולות כשירין בשופר. והכל תודיעיני על יד המוקדם.
לא שאני כדיי ששלחת אלי אלופי ומיודעי כי קטנך עבה ממתניי אלא שבאת לתהות על קנקני ריקם ולא אסור ממשמעתיך ואחוה דעי גם אני, סדק הוא בלא חסרון ובין נסדק כולו ובין מקצתו קרוי סדק, נקב יש בו חסרון. ונסדק ודבקו פסול דוקא דבקו בדבק שקורין גלוד בל[ע"ז] אבל בלא דבק כשר. והא דתנן נקב וסתמו אם מעכב את התקיעה פסול וכו' ותניא [בברייתא] נקב וסתמו בין במינו ובין שלא במינו פסול, במעכב את התקיעה מיירי כאשר שנוייה בירושלמי ואם אינו מעכב כשר, ר' נתן אומר במינו כשר פירוש אם אינו מעכב את התקיעה שלא במינו פסול אפילו אינו מעכב ומתניתין בסתמו במינו ואם מעכב פסול ור' נתן הוא, ומדקדק תלמודא בדר' נתן במינו כשר א"ר יוחנן והוא שנשתייר רובו של שופר קיים והמיעוט נפחת וניקב ואם סתמו במינו בקרן איל בלא דבק כשר והאי לישנא מחמיר דבעי תרתי רובו ומינו, איכא דאמרי אסיפא שלא במינו פסול אמר ר' יוחנן והוא שנפחת רובו של שופר ונשתייר המועט דכיון שנפחת הרוב אין כאן שופר כלל דבתר שאינו מינו שאינו שופר אזלינן דהוא רובא מכלל דנסתם במינו אע"ג דרובו נפחת כשר ולשון זה מיקל דלא בעי רובו ומינו אע"ג דליכא רובו קיים. ובשל תורה הלך אחר המחמיר, ומדמהדר ר' יוחנן לפרושי מילתא דרבי נתן (ואמר) [ש"מ] דעיקר הוא, ודיבק שברי שופרות פסול אפילו לר' נתן משום הדבק שאינו מינו, וכן שופר שנסדק ודבקו פסול אפילו לר' נתן משום הדבק אף על גב דרובו [של] שופר קיים כלישנא קמא דר' יוחנן, ומסתמא [אם] הנקב והסדק בכדי (שיהי') [שאינו] מעכב את התקיעה וסתם הנקב ולא דיבק בדבק את הסדק שהוא כשר אבל אם מעכב פסול ולא עדיף מסתמו ומעכב ומתניתין זו ואין צריך לומר זו קתני נסדק וסתמו פסול משום סתימת הדבק שאינו מינו ואין צריך לומר דבק שברי שופרות דאיכא תרתי סתימת דבק ותוקע בשני שופרות והוי כעין שופר בתוך שופר ורחמנא אמר והעברתם שופר אחד ולא שנים וכיון דמשני שופרות בא הקול הוי הן כאלו שני שופרות וכ"ש נקב וסתמו ומעכב את התקיעה שפסול דכיון דאינו ראוי לתקוע בו לא הוי שופר. והנה תלמוד שלנו והירושלמי אחד [הוא אלא] (שלא) שהירושלמי מפרש יותר ומינה נשמע לפרש תלמוד שלנו וברייתא דקתני נסדק לארכו פסול מפרש לה למתניתין דתנן שופר שנסדק ודבקו פסול היינו כי נסדק רובו לארכו דכיון שנסדק רוב ארכו ודאי לא נשתייר בו שיעור תקיעה אבל נסדק לרחבו אפילו רוב רחבו אם הסדק לצד אחד שנשתייר שיעור תקיעה מן הסדק ועד סופו [כשר], ונ"ל אפילו דבקו בדבק ולר' נתן איצטריך כיון דאיכא שיעור שופר כשר הוי אידך כמאן דליתיה, ופירוש הירושלמי הכי הוא שופר שנסדק ודבקו פסול למי נצרכה למיתני לר' נתן דפסל בניקב בסתימה שלא במינו (נמי) [אבל] לרבנן דמכשרי בנקב בשלא במינו אם אינו מעכב התקיעה ה"ה דמכשרי בסדק דמאי שנא אבל לר' נתן דפסול בניקב פסול נמי בסדק ומטיבותיה דמר אמר ומגזיזותיה ולא כלום.
<h2>דף לב:</h2>
הא דאמרינן בראש השנה [ל"ב:] אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מפני מה אין ישראל אומרים הלל בר"ה ויוהכ"פ (אחר) [אמר] להם (אי) איפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפני וישראל אומרים הלל לפני. ומקשין אם כן לר' יוסי דאמר [ר"ה ט"ז] אדם נידון בכל יום שנאמר ותפקדנו לבקרים לא נאמר הלל בשום [יום] בראש חודש ומועד, ואי קסבר דאע"ג דאדם נידון אומר הלל נאמר בראש השנה ויוהכ"פ דהא כר' יוסי קיימא לן דאמר רב יוסף כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי כר' יוסי. ונראה לי דלא דמי דין של רבים לדינא דיחידים, בראש השנה כל העולם נידונין יחד כדאמרי' [שם] כל באי עולם עוברין לפניו [כבני] מרון ונפיש רוגזא ואין מקלסין למלך בשעת הזעם, אבל בכל יום אין עוברין לפניו יחד אלא כל יחיד ויחיד ולא נפיש רוגזא ומקלסין.
